לוח בקרה שעושה משהו.
רוב לוחות הבקרה קריאה-בלבד מעצם הבנייה שלהם: הם מציגים לך מספר ומשאירים אותך ללכת למקום אחר כדי לפעול לפיו. אריח של dash-b יכול לשאת כפתור, ולחיצה עליו כותבת שורה, מעדכנת אחת, או פותחת טופס שנבנה מהטבלה שלך.
שני אריחים
כפתור, או טופס
פעולה
כפתור אחד עם תווית שאתה בוחר. הוא מריץ פעולה בשם אחד מול אחת מהטבלאות שלך — לסמן שההכנסות של היום הופקדו, להוסיף משמרת, לסגור פנייה. אין מה להקליד, לחיצה אחת.
טופס נתונים
אותו דבר כשהפעולה צריכה פרטים. השדות נשאבים מהסכמה של הטבלה עצמה ולא משום דבר שהעיצוב מצהיר, כך שעמודה שאתה משנה את שמה משנה את הטופס ועמודה שאתה מוחק מפסיקה להידרש.
מהי פעולה
שלושה מקשים, ואין רביעי
פעולה קוראת לפעולה בשמה, קוראת על מה היא פועלת, ומעבירה פרמטרים. זה כל אוצר המילים:
- הפקודה היא אינדקס לרישום שרק הקוד של dash-b עצמו יכול להוסיף לו. עיצוב לא יכול להמציא אחת.
- הקישור הוא שם, שנפתר בלחיצת הכפתור מול המסמכים שהחשבון שלך מחזיק. עיצוב שמישהו שולח לך שמזכיר טבלה שאין לך עוצר ואומר זאת.
- הפרמטרים הם ערך מילולי, או ערך בשם אחד שנקרא מהטופס, מהאריח או מהלחיצה. רמה אחת לעומק, ושום דבר מעבר.
כתובת URL, כותרת, אסימון או תפקיד שנכתבו לתוך פעולה הם מפתח מת.
שום דבר ב-dash-b לא קורא אותם. בדיקה שולחת פעולה שנושאת את כל הארבעה ומוודאת שאף אחד מהם לא הגיע למטפל.
אוצר המילים חלש בכוונה. כל אופרטור שנוסף לשפת פרמטרים הוא צעד לקראת מנוע חוקים שחי בתוך קובץ שזרים שולחים זה לזה, וקובץ עיצוב הוא לא מקום להריץ את הלוגיקה של מישהו אחר.
הכללים שכתיבה מצייתת להם
שלושה מאלה הם היפוכים של האופן שבו שאר dash-b מתנהג
פקודה לא מוכרת היא שגיאה רועשת
בכל מקום אחר מפתח לא מזוהה מתעלם בשקט, כי עיצוב צריך לשרוד מפגש עם גרסה חדשה יותר של עצמו. לא כאן: כתיבה שעושה כלום בשקט נראית בדיוק כמו כתיבה שהצליחה.
רק לחיצה אמיתית נספרת
האם אדם באמת לחץ על הכפתור נקבע על ידי סביבת הריצה, לעולם לא על ידי העיצוב. עיצוב שטוען שמחווה התרחשה נדחה.
כל דבר שמשנה נתונים מאשר
פעולות הן קריאה-בלבד, מקומיות, או משנות. פעולה משנה שואלת קודם — ולא יכולה לוותר על השאילה — ומקבלת מפתח שגורם ללחיצה כפולה להירשם פעם אחת.
איפה זה לא מופיע
לא בדף HTML מיוצא
ייצא עיצוב כעמוד עצמאי והכפתורים לא נמצאים בו. ייצוא לא מריץ אף קוד של dash-b, ולכן טופס שם היה אוסף את ההקלדה של מישהו ולא היה לו לאן לשלוח אותה — מה שגרוע מלא להציע אותו בכלל. האריח הוא תכונה של מעצב וחשבון, והייצוא אומר זאת על ידי השמטתו.
אותו דבר לגבי קישור מפורסם. מה שקורא יכול לראות, ומה שהוא לא יכול, נקבע לפי לאיזה נתונים של מי האריח קשור — איך שיתוף עובד מפרט את שני המקרים.
זה צריך טבלה לכתוב אליה.
זו יכולה להיות טבלה בחשבון שלך, או מסד הנתונים שלך שמגיעים אליו דרך מחבר שאתה מארח — ובמקרה כזה אף סיסמת מסד נתונים לא מגיעה אלינו לעולם.